1פיסקה חמישית: המשכן והאהל כ"ו, א'–י"ד השורש שכן שממנו נגזר השם משכן, פירושו לשון ישיבה ודירה בכלל, אבל משמעותו המקורית והמיוחדת היא דירת עראי, דירה לזמן מה. די לשים לב לכתובים מעין דברי' ל"ג, כ': כלביא שכן, או מיכה ד', י': כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה. או תהיל' קל"ט, ט': אשא כנפי שחר, אשכנה באחרית ים; ועוד כאלה. ובמיוחד שבמיוחד הוא מורה על דירת עראי של נודדי המדבר באהליהם. הנקראים משום כך השכוני באהלים שופ' ח', י"א. השם משכן נעשה נרדף לשם אהל, ומשמש בצירופים מעין משכנות הרועים שה"ש א'. ח' וכתקבולת שירית אל אהל: מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל במד' כ"ד, ה'. גם לאחר שנעשו דירות בני ישראל דירות קבע המשיכו שני נרדפים אלו לשמש בתקבולת שירית, במשמעות מקום מגורים בכלל. כך, למשל, בישע' נ"ד, ב': הרחיבי מקום אהלך, ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי; ובימ' ל', י"ח: הנני שב שבות אהלי יעקוב, ומשכנותיו ארחם; והשווה עוד באיוב כ"א, כ"ח, אהל משכנות רשעים. על התקבולת משכן – אהל בשירה האוגריתית, במשמעות מושבות האלים, כבר דיברתי למעלה סוף ההקדמה לחלק ג: המשכן והעבודה, פרשה ראשונה: הוראות למלאכת המשכן. המקדש של דור המדבר עשוי היה להיות מועתק ממקום למקום, כדי ללוות את בני ישראל בנדודיהם, ולפיכך ראויים לו שני השמות האלה, משכן ו־אהל, דווקא במשמעותם המקורית. ושניהם באים תכופות במקרא להורות על מקדש זה, שהקים משה במדבר. וגם לאחר שהשתקעו בני ישראל בארצם לא שינו במשך כמה דורות את צורת המקדש, ומחמת הנטיה לשמרנות הרגילה בדברים שבקדושה שמרו עדיין על צורת אהל ומשכן עד ימי שלמה אם גם אפשר להניח שבשילה בנו בניינים או חומות מסביב לאהל. והשמות הקדומים שימשו בלשון הפיוטית גם להורות על בית המקדש הקבוע אשר בנה שלמה. כך, למשל, בתהיל' ט"ו, א': ה' מי יגור באהלך, מי ישכן בהר קדשך, ושם כ"ו, ח': ה' אהבתי מעון ביתך, ומקום משכן כבודך. כדי להבין על בוריים את דברי הפיסקה הזאת ואת דברי הפיסקה שאחריה, עלינו לשים לב אל צורת האהלים והמשכנות של נודדי המדבר, עד כמה שאפשר ללמוד מן הציורים והתבליטים שנמצאו במצרים ובמיסופוטמיה, ומצורת אהליהם של הבדואים בימינו, ששמרה בעיקרה את תכונות האהלים הקדומים. אהלי הבדואים עשויים יריעות יריעות, והיריעות הן אריג של חוטים טוויים מן הנוצה השחורה של העזים. הטוייה והאריגה, ואף תפירת היריעות זו בזו, מסורות לנשים. הגברים תוקעים בקרקע עמודי עץ ונוטים עליהם את היריעות, וכדי שיוכל האהל לעמוד בפני רוח מצויה ובפני רוח שאינה מצויה משתמשים במיתרים מתוחים, הקשורים באחד מראשיהם אל החלק העליון של האהל ובראשם השני אל יתדות תקועות בקרקע. שטח הקרקע שהאהל מכסה אותו הוא מרובע, בצורת מלבן. וכיוצא בזה אנו למדים מן הציורים ומן התבליטים הקדומים. גם האהל המקודש לה' היה עשוי יריעות. ודווקא יריעות עזים שחורות, אבל יריעות אלו משמשות רק לשם הגנה חיצונית או מפני הגשמים והרוחות והעפר וחום השמש, אבל מתחת ליריעות האלה, כלומר מבפנים, היו נטויות יריעות אחרות, יריעות נאות ומהודרות. מעשי ידי אמן. כדוגמת הנערה של שיר השירים, השחורה כאהלי קדר אבל נאוה כיריעות שלמה. כך היה המקדש שחור מבחוץ כאהלי הבדואים, אבל מהודר ונאה ביריעותיו שמבפנים, כיאות למשכנו של מלך. והעמודים שהיו נושאים עליהם את היריעות לא היו ענפי אילנות גסים כאלה של אהלי ההדיוטות, אלא אף הם היו מעשה ידי אמן, קרשי עץ מצופים זהב, סמוכים זה לזה עד כדי יצירת כתלים רצופים, ומיוסדים על אדנים כבדים של כסף. גם השטח שלו היה מרובע בצורת מלבן, אבל רחב וארוך הרבה יותר משטחו של אהל רגיל, ומסביב לו חצר מרווחת. שני השמות הנרדפים משכן ו־אהל יכולים לשמש במשמעות כללית ולהורות על מבנה המקדש כולו, ויכולים לשמש גם במשמעות מצומצמת, כמונחים טכניים המורים כל אחד על חלק מסויים של המקדש. בפיסקה זו הם באים על הרוב במשמעות המצומצמת: השם משכן, הרגיל להורות על המקדש כולו אף בסתם, בלי שום תוספת כ"ה, ט': את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, נתייחד כאן ליריעות המהודרות שמבפנים, הסובבות את כלי הקודש והמהוות את עיקר ה"משכן", ואילו השם אהל, שעל פי הרוב אינו מורה על המקדש כולו אלא בתוספת מה, כגון אהל מועד או אהל העדות ובסתם רגיל להורות על האהלים הפשוטים העשויים יריעות עזים, נתייחד כאן ליריעות העזים שמבחוץ, מעין אהל שני נטוי על היריעות הפנימיות. וגם בדברי פירושנו לפיסקה זו ישמשו שני השמות על הרוב בהוראתם המצומצמת.2בפס' א' המושא ואת המשכן קודם לפועל תעשה לשם הדגשה. מכיון שהשם משכן אף על פי שכאן הוא מורה במיוחד על חלק מסויים של המקדש, על כל פנים חוזר על מושג ה"משכן" שבא בתחילת הפרשה. והכוונה היא כאילו להגיד, לאחר שדוּבר על הכלים שיושמו בתוך המשכן: ואת המשכן עצמו, כך וכך תעשהו. המשכן יכלול עשר יריעות. ומלאכת היריעות כך תיעשה: החומרים יהיו שש משזר, כלומר חוטי פשתן דקים שזורים יפה יפה, ותכלת וארגמן ותולעת שני ע' למעלה, על כ"ה, ד' ארוגים יחד באופן שמתוך הרכב הצבעים השונים באריג תיוצרנה צורות של כרובים, בדרך מעשה חושב, מלאכת מחשבת, מלאכה המבצעת את מחשבת היצירה של האמן; כך תעשה אתם כינוי של זכר במקום הכינוי של נקבה.
